האם לאמנים שכירי המדינה יש זכות לבחור לקוחות 

האם לאמנים שכירי המדינה יש זכות לבחור לקוחות?

דמיינו שאתם בעלי עסק, בית קפה אטרקטיבי בעיר גדולה.

דמיינו ששכרתם צוות מלצרים ומלצריות.

דמיינו שרב הלקוחות שלכם פשוט נ ה ד ר י ם.

וגם הצוות.

דמינו שבוקר אחד- הגיעה קבוצת נשים ממזרח ירושלים

או דתיים מיהודה ושומרון, או אסירים שיצאו לחופשה עם מלווים,

ומלצר, או מלצרית מודיעים לכם, שלהם, הם לא מוכנים לתת שירות.

הנימוק: סיבות מצפוניות.

מה הייתם עושים?

כמובן, מפטרים לאלתר את המורד או המורדת.

כי לקוח הוא לקוח הוא לקוח.

ומלצר הוא עובד שכיר שמהותו- לתת שירות ללקוחות העסק.

בעסק משלו- יוכל לבחור את לקוחותיו.

בעסק שלכם- אתם הבוסים.

אתם משלמי המשכורות.

ורק אתם מחליטים.

מדינת ישראל היא המעסיקה. היא אתם. היא בית הקפה האטרקטיבי.

המלצרים המורדים הם אמני התיאטראות הציבוריים, החיים ומתפרנסים מהכספים שלכם!

והם החליטו, שהעסק שלכם לא יספק שירות ללקוחות שלא מוצאים חן בעיניהם.

תסכימו?

תוותרו על הפרנסה?

תתנו לעובד להיות בעל הדעה? שולט על המנייה? על העסק?

לא, ברור שלא.

אז הינה נקודות עיקריות לתגובות

שכל אחד מכם צריך לאמץ בנושא אמנים וחרם צרכנים:

1. שחקני התיאטראות הם שכירים של המדינה

2. שחקני התיאטרון מועסקים בכדי לבצע משימה ולא להביע דיעה

3. שחקן כמו כל עובד שכיר אחר לא יכול להחליט מי

מלקוחות החברה הוא מחבב ומוכן לעבוד בשבילו ומי לא

4 המוחאים ה"מצפונים" לא מילאו חובותיהם למדינה וחיים על חשבונה

5. משלם המיסים לא יעסיק שחקן שלא שירת בצבא או בשירות הלאומי

5. תרבות הינה מרכיב חיוני לאיכות החיים של תושבי ואזרחי המדינה-

ולא יכול אדם פרטי להחליט לגזלה מאזרח בגלל דעותיו האישיות

6. שחקני התיאטרון שכחו מי הלקוח ומי העובד:

השחקנים הם העובדים והאזרחים הם הלקוחות,

משלמי המשכורות שלהם ושל מנהליהם.

האם אתם רואים עכשיו את התמונה הרחבה?

מבינים שהמוקד הוא לא זכות העובד להחליט ל

מי מבין לקוחות העסק יתן שירות, אלא זכות העסק להתקיים?